פסק-דין בתיק ב"ל 11118-08

1. זהו פס"ד בתביעת התובע להכיר באירוע מיום 21/9/03 כתאונת עבודה.
2. להלן הרקע לתביעה:

א.         התובע, יליד 1977, עבד כמאבטח בחברת שירותי השומרים.

ב.         בתאריך 21/9/03  בשעה 17:00 אחה"צ, ארע לתובע אירוע חריג במסגרת עבודתו - עת היה בינו ובין  עובד אחר ויכוח חריף, במהלכו אף הוכה בכתפו השמאלית,  ובצווארו השמאלי.

ג.          סמוך לאחר האירוע, חש התובע לחץ בחזהו שהלך והחמיר, ובשעה  20:30 הובהל לבית החולים. התובע אושפז בבית החולים וב-25/9/03 , הושתל בגופו קוצב לב.

ד.         בבית הדין קויים דיון להוכחות ולאחריו  הסכים הנתבע כי  אכן התובע עבר ב-21/9/03      אירוע חריג בעבודה.

ה.         לאור הסכמה זו, הועבר התיק למומחה רפואי מטעם בית הדין אשר התבקש להשיב לשאלה :" האם יש קשר  סיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע לבין הנזק שהופיע אצלו, כמפורט במסמכים הרפואיים". בית הדין  מינה את ד"ר ידעאל  הר זהב, מומחה למחלות לב ולרפואה פנימית, כמומחה  יועץ רפואי מטעם בית הדין.

3. דיון:

א.         בסיכומיו,  פירט ב"כ התובע בהרחבה את טיעוניו לעניין עצם קרות האירוע החריג.  לעניין זה , יצויין, כי מאחר שהנתבע הסכים, בסיום ההוכחות,  לראות באירוע  שעבר התובע, כאירוע חריג בעבודה - אין עוד צורך  להתייחס לעדויות בבית הדין לעניין  קיומו של האירוע.  המחלוקת  שנותרה איננה  על עצם קיומו של אירוע חריג,  אלא על שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שעבר התובע -ושעל קיומו אין חולק - לבין מצבו הרפואי.  על מנת להכריע בשאלת קיומו של קשר  סיבתי זה, מינה  בית הדין מומחה מטעמו, את ד"ר ידעאל הר-זהב.

ב.         על פי הפסיקה, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית, מעצם העובדה כי אין הוא מעיד לבקשת צד, ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד, לא פורסם,  וכן עב"ל 341/96 מליחי - המוסד פד"ע לד  377) .

ג.          עוד נפסק כי  חוות  דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת " אורים ותומים" בתחום הרפואי. וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו  244-0 המוסד - יצחק פרבר, לא פורסם, וכן  עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד (לא פורסם). לטענת ב"כ התובע  יש בנסיבותיו של התיק כדי לסטות מקביעותיו של המומחה, ואף יש  להפעיל את החזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי ו/או הכלל הראייתי "הדבר מדבר בעד עצמו", לאור סמיכות האירועים בין האירוע החריג להתמוטטותו של התובע. לפיכך, על פי הנטען,  יש להכיר באירוע ובנזק - כתאונת עבודה, למרות חוות דעתו של המומחה.

ד.         יצויין כבר עתה כי איננו מקבלים טענה זו. כאשר מתקבלת חוות דעת של מומחה שמינה בית הדין, לא ניתן לשלול את חוות הדעת כולה (אלא בנסיבות מאוד חריגות שלפורטו בפסיקה), ולהסתמך על הכלל כי "הדבר מדבר בעד עצמו". לו היה בית הדין מקבל את עמדת ב"כ התובע - לא היה צריך כלל למנות מומחה רפואי, ובית הדין היה קובע כי די בסמיכות הזמנים כדי  ללמד שמדובר בנזק  שנגרם המאירוע החריג. אלא שאין הדבר כן. על המומחה שמתמנה לשקול את השיקולים הרפואיים,  כולל לעניין סמיכות הזמנים שבין האירוע החריג בעבודה לבין הבעיות הרפואיות שהתעוררו (וכולל המועד בו הובהל לבית החולים בשל הבעיה הלבבית), אך אין די בסמיכות הזמנים כשלעצמם כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי. בדיוק בשל כך התמנה המומחה, אשר התייחס - כפי שאכן היה מצופה ממנו - לחומר הרפואי שהומצא  לו ולהסטוריה  הרפואית של  התובע כעולה מהמסמכים. גם הטענה כי חוות הדעת אינה עומדת בכללי החוק והפסיקה -  אינה יכולה להתקבל. מדובר בחוות דעת מקצועית ומנומקת, ואין לשלול אותה  רק בשל כך שהמסקנה הרפואית שלה אינה תומכת בעמדת התובע. לפיכך גם אין לקבל את העמדה, על פיה משקלה של חוות דעת זו "קלה כנוצה". בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי היה על המומחה להזמין את התובע לבדיקה בטרם מתן חוות הדעת. אלא, שאין זו דרך המלך. המומחה לא אמור לבצע בדיקה על מנת לדעת מה מצבו הרפואי של התובע היום, אלא לבדוק  את החומר הרפואי  הרלבנטי כפי שהיה עובר לאירוע, וכפי שעולה מההסטוריה הרפואית. מכל מקום, גם השאלה האם יש צורך בבדיקת התובע  על ידי המומחה (דבר שנעשה במקרים חריגים בלבד)- אף היא נתונה לשיקול דעתו המקצועי של המומחה, ואין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה.

ה.         חוות דעת המומחה
המומחה כתב בחוות דעתו בין היתר כי (ההדגשות לא במקור - י.ש):
"התובע בן 25 בעת אשפוז בביה"ח שערי צדק, סבל ממחלת לב מולדת... מחלה המתבטאית בשינויים במבנה שריר הלב באיזורים מסויימים  בחדר ימין ולעיתים גם בחדר שמאל, עם הסננה של שומן ורקמת חיבור באיזורים אלו... עוד קודם לאשפוז, ב-21/9/03 סבל התובע מאירועים של הרגשת דפיקות לב, הוא עבר  בירור  קרדיאלי, ואובחן כסובל ממחלה זו.
נשאלת השאלה האם האירוע החריג עלול הי הלגרום להופעת האריטמיה בעטיה אושפז. למיטב ידיעתי  אין מחקרים המוכיחים קשר  ישיר בין מצבי דחק, נפשי או גופני ובין הופעת האריטמיה במחלה זו "
בהמשך חוות הדעת (עמ' 2), נאמר עוד כי:
"מחלתו של התובע הינה מחלה גנטית, מולדת, והפרעות הקצב, כפי שמופיע בתובע  ביום  אישפוזו, הינה הביטוי  הקליני של מחלה זו. לכן ניתן לומר כי אין כל קשר בין האירוע  החריג, בעבודתו ובין הופעת המחלה".

ו.          המומחה הוסיף כי " לתובע לא הופיע נזק לליבו עקב האירוע החריג בעבודתו, אלא הפרעת קצב, שהיא ביטוי למחלתו הלבבית הידועה, וכמוה היו גם קודם לאירוע בעבודתו. לכן ניתן לומר כי אין כל קשר בין האירוע החריג בעבודתו ובין הופעת המחלה". בהמשך הסביר המומחה  כי :"סיבת אשפוזו לא הייתה עקב פגיעה או נזק לליבו אלא הופעת התופעה הקלינית שקשורה במחלתו ואשר קדמו  לה בשנה שקדמה  לאשפוזו. יתכן מאוד ודווקא אשפוז זה הציל את חייו, שכן עקב אשפוז זה הושתל בליבו דפיברילטור, שפעל בהמשך, ומנע ככל הנראה  מוות פתאומי בעת שפעל  כחודש לאחר מכן". המומחה סיכם  ואמר כי :" לתובע  לא הופיע נזק  בליבו עקב האירוע החריג בעבודתו אלא הפרעת קצב שהיא ביטוי למחלתו הלבבית הידועה  וכמוה היו גם קודם לאירוע. לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו ובין הופעת המחלה".